א) הדלקת הנרות בחנוכה: נר ה’ נשמת האדם. הנשמה האלוקית שבכל אדם היא הנר שאמור להאיר את חייו, אמונה באלקים ואדם, ואהבת אלקים ואדם. אור משמעותו תענוג, דאין כפיה ברוחניות, המשמעות היא שכל דבר צריך להעשות מתוך תענוג והנאה. אנחנו אנשים המקושרים לחיי עשיה ועבודה גשמיים, אבל אין זה אומר שאיננו יכולים לחוות תענוג רוחני. התענוג הרוחני קשור לקישור נפשנו לבורא עולם, וזה נעשה ע”י המצוות. מצוה זו של נר חנוכה היא פעולה גשמית, שאמורה להעיר את נשמת האדם שבנו, לחשוק לרצות לעורר את האהבה ביננו לבין משפחתנו, ביננו לבין זולתנו האלוקי והאנושי. מצוה זו אמורה לעורר את כוחות האמונה החבוים בנו, ולרומם אותנו מעל שליטת השכל האיגואיסטי.
ב) הנר בנוי משמן או שעוה, פתילה בתוך השמן או השעוה, והאש נתפסת בפתילה המוזנת מן השמן. פסילה – הדברים הפסולים בחיינו. צריך לזהותם, חוסר הנאמנות והאמונה, חוסר אהבת הזולת. זה צריך להציק המציאות הזו, צריך לתקנה, חומר הדלק לתיקון הוא השמן, האור הבא מן התו”מ, ואת זה צריך להדליק באש של השתוקקות לחיים טובים יותר עבורינו ועבור ילדינו. דוקא הדברים הפסולים הם חומר הדלקת הנשמה, “נר ה’ נשמת אדם”.
ג) אבל כמו במלחמה גשמית, שכל צד נלחם בצד השני, כך גם במלחמת החיים אדם צריך להלחם עם עצמו, החיים הגשמיים סוחפים לגשמיות, והאדם צריך לעצור את הדבר, לפחות לכמה דקות ביום, בכדי להניח לנפשו לטעום מעט רוחניות.. דוגמת אלכוהוליסט שצריך להלחם עם עצמו, שלא לשתות ולהרוס את עצמו. וצריך לעשות זאת באמצעות תענוג, שיראה לעצמו איזה תענוג יהיה לו בחיים אם יפסיק לשתות, ואלו יסורים ישיג אם ימשיך לשתות. כך גם במלחמת היהודים והיונים. יש דרך תורה, המראה את היופי והתענוג שבקשר עם הבורא. ויש דרך יסורים. כלומר, לעיתים אדם צריך ללכת עם היווני שבו במלחמה, ולא לחכות שיסכים, אלא לקבוע עובדות בשטח, של מה שנכון לעשות. כמובן אין לאדם לכפות את זולתו, אבל עם עצמו בהחלט יכול ללכת בטקטיקות של תחבולות והכרח, בכדי להביא את עצמו לטוב.
ד) יש לכוון בזמן הברכות וההדלקה בערכים הנ”ל, תפילה זו מקנה לנו לאט לאט ערכים אלו. חשיבות עצומה לקיום המעשי, חשיבות גדולה לתפילה המתלווה, למעננו ולמען ילדינו. “באורים כבדו ה'” (ישעיהו כ”ד ט”ו), ע”י הדלקת אור ה’ באדם, מתגלה כבוד ה’. “ערכתי נר למשיחי” (תהלים קל”ב י”ז). הנרות הללו קודש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד, מילים אלו מדגישות את ההתנתקות מן השימוש לתועלת עצמית. נשמת האדם לא נועדה בכדי להגדיל את האהבה העצמית של האדם, אלא בכדי להגדיל בו את אהבת הזולת. ולכן יש ענין לראות את האור הרוחני, בכדי לא להשתמש בשום דבר לתועלת עצמית.
ה) הדלקת הנרות בסדר של מוסיף והולך. כי זו מטרת החיים, בכל יום להוסיף יותר אמונה וראיה אופטימית, יותר אהבה לסובבים, יותר תורה ויותר מצוות עם יותר שמחה ושביעות רצון מן החיים.