בס”ד
“ויחן שם ישראל כאיש אחד בלב אחד” פרש”י – כעם אחד בלב אחד
(שמות י”ט ב’).
ושאל רבינו הקדוש בעה”ס: איך יתכן שעם שלם, ס’ ריבוא בני אדם, שלגביהם כתוב: כשם שפרצופיהן שונים זה מזה כך דעותיהן שונות זו מזו, ובכל אופן היו בלב אחד?
והסביר – שאכן, כאשר כל אחד מהפרטים מכוון לתועלתו עצמו עושות הדיעות חיתוך ופירוד גדול בין איש לרעהו, שהרי כ”א ואישיותו ורצונותיו ומאויו האישיים, וכ”א וצרכיו שלו, ואין מי ומה שיאחד בין אותם קצוות. אולם, כאשר כאו”א מהפרטים מוכן לשעבד ולהקריב את רצונותיו ותשוקותיו, ומוכן לעבוד ע”מ לעשות נ”ר לה’ יתברך – יכולה להיות אחדות, למרות השינוי בין הדיעות, וזאת מפני שכל הדעות מכוונות אליו ית’.
דבר נוסף שהסביר רבינו – שהכתוב “ויחן שם ישראל כאיש אחד בלב אחד”, בא לתאר גם את המצב ששרר אז בעם בין אדם לחבירו, שכל מגמתם הייתה לגרום נ”ר לזולת ולא לתועלת עצמם, והאחדות הייתה כה גדולה, עד שהכתוב מדמה את כל העם כאדם אחד שכל רצונותיו ושאיפותיו מתבטלות לאותו רצון – לעשות רצון הבורא בדביקות.
(מתוך חג השבועות – “במעגלות השנה”)
