בס”ד
“ויאמר ה’ אל משה: בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו, למען שתי אותותי אלה בקרבו”.
לפי דרך פנימיות התורה, כל התורה כולה לא נלמדת בגופים רבים, אלא כל התורה נלמדת באדם אחד. משה רבנו הוא כוח נפשי, פרעה מלך מצרים גם כן הוא תכונה מתכונות הנפש של האדם. שהרי התורה היא לא ספר היסטוריה, אלא התורה היא המסמך החשוב ביותר שניתן לנו ע”י בורא העולם, והוא חשוב בגלל שהוא למעשה מכוון ומדריך לכל אדם ואדם איך להתנהג בעולם הזה.
ותחילת הכל – להבין את עצמו. מי שחי את התורה לא צריך לבלות יותר מדי זמן בחדר המתנה אצל הפסיכולוג, כי התורה מלמדת אותנו להבין את תכונות הנפש שלנו, איך לחיות איתם ואיך להתמודד איתם בכל המצבים ובכל הזמנים.
ונפתח את הדברים אחד לאחד: מצרים, היא מלשון צרות, צרות העין וצרות הלב. מצרים בכללות מרמזת על התכונה הבסיסית ביותר של האדם – האגואיזם. צרות העין וצרות הלב משמעותה – שאני רוצה מהבוקר ועד הערב רק דבר אחד – להנות מהחיים, וכל מה שקורה מסביבי הוא קיים רק במידה שהוא משרת אותי, אבל במידה שלא משרת אותי דומה בעיני כאויר ריקני.
וכל אדם נולד בצורה כזאת כפי שאומר הפסוק – “עייר פרא אדם יולד”. אדם נולד כמו חמור פרא, דואג רק לעצמו, מענין אותו מהסיפוק של עצמו ולא יותר. ממילא כשהאדם הזה צריך לתת משהו לאחרים הוא לא יכול, כי לתת, פירושו להכיר בערך של הזולת כמשהו בפני עצמו, את זה החמור לא יכול להבין.
האדם הוא חמור משוכלל, ולכן יצר לעצמו מן מערכת שכביכול כן מתחשבת בזולת בגלל אילוצים שונים. נקרא לזה מערכת סוציאליסטית שמתחשבת כביכול בזולת, בנצרכים, בחלשים וכו’. אבל כל זה לא באמת מגיע למימד של – “ואהבת לרעך כמוך”, זו איזושהי התחשבות בשני בגלל אילוצים שונים, ולא מצד אהבה.
מהם האילוצים? תשובה: למשל, במהפכה הצרפתית ב-1789 קמו כל האומללים והעניים ורמסו את כל העשירים, והוכיחו קבל עם ועדה שחייבים להתחשב בהם, אחרת הם יוצאים לרחובות ומכלים את כל הנקרה בדרכם. לכן קמה האנושות, בגלל לחצים כאלו, והקימה מערכת של תמיכה בעניים. אבל זו לא המערכת שאליה מתכוונת התורה. התורה מתכוונת למערכת באמת הומנית, של אהבה, לא למערכת שבאה בגלל חוסר ברירה.
בקיצור אני מסכם – תכונת מצרים שבאדם היא התכונה הבסיסית שכולנו נולדים איתה. בשפתו של רבנו בעה”ס היא מתבטאת בשתי מילים – רצון לקבל. אני רוצה לקבל לא לתת. פרעה הוא מלך מצרים, האר”י הקדוש אומר שאותיות פרעה הן אותיות עורף. בדוגמת המושג “עם קשה עורף”. עורף זה הצד ההפוך מהפנים. פנים זה האדם, הצד ההפוך מהאדם זה החמור. חז”ל אומרים: “אתם קרויים אדם ואין אומה”ע קרויים אדם”. ההבדל המקורי בין עם ישראל לאומה”ע הוא – שעם ישראל הולך בדרך של אהבת הזולת, מכח הכרה, ולא מכח אילוצים. מה שאין כן אומה”ע הם גם כן משתיתות כל מיני צורות חיים שכביכול מתחשבות בזולת, אבל רק כתוצאה מאילוצים, וענין של “ואהבת לרעך כמוך” הוא רחוק מהן.
כשאני מדבר על ישראל ואומה”ע אני לא מתכון לנתח שום דבר על הגלובוס, אלא אני מדבר עלינו. ז”א, אדם שאכפת לו רק מעצמו הוא בגדר אומה”ע, ואדם שמתחיל ללכת במסילה של “ואהבת לרעך כמוך”, הוא מתחיל להיקרא ישראל.
משה רבנו שבאדם – זוהי התכונה ההפוכה מפרעה. משה לפי הזה”ק נקרא – רעיא מהימנא, הרועה הנאמן. הרועה הולך בראש והצאן הולך אחריו, הרועה הזה הוא הרועה הנאמן, כלומר הוא מוליך את עם ישראל אחריו במסילת האמונה. מסילת האמונה היא זאת שמלמדת את האדם לחיות עם זולתו לא מתוך האילוצים, אלא מתוך אהבה.
כשאני עולה במדרגות והשכן יורד אז אני צריך להגיד לו שלום, אחרת זה לא נעים. כשאני הולך לביתי אני צריך להתנהג יפה עם זוגתי, אחרת יבולע לי. כשמישהו עושה חתונה אני צריך ללכת להשתתף בה, כי אחרת הוא יכעס עלי, ויהיה לא נעים. וכו’ וכו’ עד”ז. אולם התורה לא חיה עם כל “הצריך” הזה. התורה שואפת לבנות אותנו בתור בני אדם, ובני אדם הם אלו שיש להם אהבה והכרת הערך של הזולת, ולא פועלים מתוך זה ש”צריך”, ממניעים של אהבה עצמית ואינטרסים.
ואני לא מדבר על זה שכל אחד אוהב את הילדים שלו, כי במסגרת המשפחתית זה פחות קשה, במיוחד בין הורים לילדים שזה דבר טבעי. תמיד כשאני מדבר על הדברים האלו אומרים לי – “בטח, אני כל כך אוהב את הילדים שלי”, אבל זה פחות חכמה, גם קרנף אוהב את הילדים שלו, זה פשוט בטבע. התורה מחנכת אותנו להיות בני אדם, והפירוש הוא ללכת נגד הטבע האגואיסטי שלנו, לגבי כל אדם, ולא רק לגבי ילדינו, שהרי “מותר האדם מן הבהמה”.
ובזאת נבוא לביאור פרשתינו:
“ויאמר ה’ אל משה”, הקב”ה מדבר אל משה רבנו, מי זה משה רבנו? לא אדם שחי לפני 4,000 שנה, אלא נקודת האמונה שקיימת אצל כל אדם היא משה רבנו. והקב”ה מדבר לנקודת האמונה שיש בכל אדם היום ועכשיו, לא לפני אלפי שנים. כידוע, שמושג של זמן שייך רק אלינו. אבל במישור האלוקי אין זמן. כשכתוב “ויאמר ה’ אל משה”- זה בלי זמן, זה לא היה פעם או שזה יהיה מחר, זה תמיד.
“ויאמר ה’ אל משה” – הקב”ה מדבר אל נקודת האמונה שבכל אדם. “בא אל פרעה”– בא איתי ביחד אל נקודת האגו שלך, נקודת האהבה העצמית שלך. “כי אני הכבדתי את ליבו”, הבורא אומר: דע לך, זה שנקודת האגו של האדם היא כל כך חזקה, זה אני עשיתי, אני עשיתי את האדם אגואיסט כזה, ויש לכך סיבה. אבל כיון שאני עשיתי זאת, ע”כ יחד נוכל לתקן את הנקודה הזאת.
ולמה אני עשיתי זאת? “למען שתי אותותי אלה בקרבו”. הפירוש הפשוט של “אותותי” הוא אותות ומופתים. פירוש: אני עשיתי שנקודת האגו של האדם תהיה כל כך חזקה. כי העולם מגיע על ידי נקודת האגו הזאת לשואה וליסורים גדולים. חז”ל כבר מזמן אמרו: “הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו” (אבות ג’, ב’). אם לא היתה משטרה בעולם, אחד היה אוכל את השני בלי לבשל אותו אפילו. נקודת האגו שלנו היא זאת שגורמת לנו להראות כך, כפי שאנו נראים. אנו חיים אחד עם השני בלי אהבה, אלא רק מתוך רצון לנצל. וממילא מובן, שכל הכשלונות החברתיים שיש היום נובעים מזה. האם זה שבתי הסוהר מלאים בכל כך הרבה אנשים, זה בא מנקודה של אהבת הזולת או מנקודת האגואיזם? השחיתות שיש בחברה הישראלית היום, ודאי באה מנקודת האגואיזם. נקודת האגו שולטת בכל מקום, ולהשתחרר ממנה אפשר רק בעזרת מי שיצר את הטבע הזה.
“בא אל פרעה” – הזה”ק שואל: למה כתוב “בא”, צריך להיות כתוב – “לך אל פרעה”!? ומסביר שהכוונה – “בא” – אני ואתה יחד. כי רק אדם שהולך עם הקב”ה ביחד יכול ללכת נגד הטבע האגואיסטי שלו, אין שום אפשרות אחרת, וזה יכול להיות רק בעזרת הקב”ה ובעזרת התורה.
כאן יש נקודת פתרון לכל אדם שמחפש פתרון, ולחברה הישראלית כולה. זאת נקודת הפתרון היחידה. כל הפתרונות האחרים שמציגים הם לא קבילים. האם בכדי לבלום את כל השחיתות שיש יכולים להציב עוד ועוד שוטרים?! בסוף יהיו פה יותר שוטרים מאזרחים…
אלא ברור שזה צריך לבוא דרך חינוך עצמי, רק ככה יכולה להיות מהפכה באדם ובחברה הישראלית. זה הפירוש של הפסוק – “בא אל פרעה”, אני ואתה ביחד. “כי אני הכבדתי את לבו ולב עבדיו”– כל כוחות הנפש שבאדם, “למען שתי אתתי אלה בקרבו” – כדי שהאנושות תבין שלמצוא פתרון לכל הבעיות שלה אפשר רק דרכי ולא בצורה אחרת, כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר, אין אפשרות אחרת, חייבים ליצור קשר עם השי”ת.
וזהו ענין של ברית מילה. ברית היא התחייבות ליצירת קשר בלתי ניתן להפרדה בין שני צדדים. הברית הגשמית שאנו מצווים לעשות בגיל שמונה ימים, אמורה לתת חותמת בגופו של האדם, חותמת שאי אפשר להוריד אותה, ואי אפשר להתכחש לה, החותמת הזאת היא השורש של הקשר שלנו עם הקב”ה.
אנו מנסים להתכחש לחותמת הזאת הרבה פעמים, כי אנו חושבים שנוכל להנות מהחיים יותר אם נלך לכיוון האגו שלנו, ונדאג רק לעצמנו ולסיפוק הצרכים שלנו, והיצרים שלנו. אבל אנחנו טועים. כל אחד יודע ומרגיש מה שקורה איתו, וכל אחד ואחד מעורה במה שקורה בחברה הישראלית. לא תהיה תפארתנו על הדרך הזו בשום פנים ואופן.
הדרך הזאת של לחיות בשביל עצמי, לספק את עצמי, לא מוכיחה את עצמה. מספיק אם אגיד לכם רק משפט אחד של חז”ל, חז”ל נותנים נקודת אופי למערכת האגואיזם שלנו, באומרם: “יש לו מנה, רוצה מאתיים”. ז”א, שהאדם הוא כמו חתול שמנסה לתפוס את הזנב שלו, ואף פעם לא יצליח. כי הוא חושב שכאשר יגיע למצב מסוים, שם יהיה לו טוב. אני אגיע למשרה ההיא, למסעדה ההיא, למקום ההוא – אז יהיה טוב. הוא מגיע לשם ותופס אויר – כי הכל דמיון. שהרי יש לו מנה, אין לו סיפוק, אלא רוצה תיכף מאתיים, יש לו מאתיים רוצה תכף ארבע מאות. החיים הם דמיון כשבונים אותם על נקודת האגואיזם. הכיוון צריך להיות הפוך לגמרי, של אהבת ה’ ואהבת הבריות, למרות שזה מאד מאד לא נראה לנו.
וזה ענין של כריתת הברית – הקשר בינינו לבין הקב”ה חייב להתבצע דרך המישור והמסלול של האמונה והחסד, על בסיס התו”מ. אם לא בטוב אז ברע ח”ו. הקב”ה נתן שתי דרכים כאן בעולם: דרך אחת נקראת דרך תורה, שזו דרך של השכלה – תתבונן, תעשה הערכת מצב, תראה עד היכן הגעת, לאן אתה רוצה להגיע, תעשה שקלול של כל הדברים ותחליט. יש לך הרבה נתונים, יש אנשים שהגיעו לדביקות בהשי”ת, ואתה יכול ללמוד מנסיונם, ללכת בדרכם, רק אתה צריך להחליט. ויש דרך אלטרנטיבית – דרך היסורים, זו דרך כואבת מאוד והרבה יותר ארוכה, כי כשהאדם חי לפי האגואיזם שלו ולא רוצה ללמוד מהמושכלות ומהמורשת הישראלית, אז הוא צריך לחוות על בשרו את כל המכות שהחיים האלו נותנים לו, ולאט לאט הוא מתחיל להגיע למסקנה, שבכדי לחיות נכון, צריך לחיות ע”פ מצוות השי”ת.
אני רוצה לקוות שנוכל לחיות את הברית הזאת לא מתוך אילוץ אלא מתוך לימוד כיאה לאדם, כי יסורים נותנים לבהמות. כידוע, שאם רוצים להעביר פרות ממקום למקום אזי נותנים להן מכות, וככה הן זזות. אי אפשר לעבוד איתן עם מושכלות. אני רוצה לקוות ולהתפלל לה’ שנוכל באמת להיות אדם, וללכת בדרכים האלו של ואהבת לרעך כמוך, דרכי האמונה, דרכי קבלת עול מלכות שמים מתוך הכרה, לימוד, התבוננות, שיקלול, למידה, כך לעשות את הברית, ולא מתוך אילוץ. (מאמר כללי. נאמר בסעודת ברית בביה”כ הגדול בירושלים).
