בס”ד
כתיב (במדבר ל”ה, י”א-ט”ז) “והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם, ונס שמה רוצח מכה נפש בשגגה וכו’ ואם בכלי ברזל הכהו וימת, רוצח הוא, מות יומת הרוצח”. ופירש אאמו”ר שליט”א הענין – שהרוצח בשגגה יכול להיכנס לעיר מקלט, והרוצח במזיד אינו יכול. שרציחה, היינו שאדם עובר עבירה, עושה מעשה נגד רצון הבורא, ועי”כ רוצח את הנפש דקדושה שבו, את הנקודה דקדושה שבתוכו. אם האדם רוצח בשגגה, היינו שאותו אדם משתדל תמיד לעשות את רצון ה’ וללכת בדרכי התורה ופעם אחת נכשל, הוי נקרא שרצח בשוגג, ואותו אדם יכול להיכנס לערי מקלט. וערי מקלט נקראים בחינת אמונה, חסדים מכוסים, לגבי אותו אדם שרצח בשוגג. היצר הרע שהוא גואל הדם, מגיע כאילו בצדק, ואומר לו: תראה איך חטאת, אתה לא שווה כלום, ואין לך שום סיכוי, ומכניס את האדם ליאוש, ולהיכנס ליאוש הוא הדבר הכי גרוע, כפי שאמר הבית אהרן, שעצבות היא לא עבירה, אבל העצבות יכולה לקלקל מה שהעבירה הכי גדולה לא יכולה לעשות. ולכן, אותו אדם שחטא בשוגג, צריך להאמין שהקב”ה סיבב לו העבירה, ויש לעבירה כמה נקודות טובות: א) שעי”כ תהיה לו הכרת הרע, ב) היא מביאה את האדם לתפילה וחסרון. ואם האדם מאמין שהכל לטובה, והקב”ה וודאי עושה דברים רק לתיקון, א”כ אין לסטר”א שליטה שם בבחינת אמונה. אבל אדם שעשה עבירות במזיד, ואומר “אחטא ואשוב” אין מספיקין בידו לעשות תשובה.
כתיב (שם י”ב) “והערים אשר תתנו, שש ערי מקלט תהיינה לכם”. ופירש אאמו”ר שליט”א, ששש הוא בחינת ו”ק, שהוא בחינת אמונה, ביחס לג”ר שהוא בחינת ידיעה. שהאדם שרצח את הנפש היהודית שבו, צריך לתקנה ע”י אמונה. וכן, כענין הזה חזינן במלאכים, דכתיב בזוה”ק: “דלרוב המלאכים איכא שש כנפיים, ולאליהו הנביא איכא ארבע”. שרוב המלאכים הם בחינת אמונה, חסדים מכוסים, ולפיכך יש להם שש כנפיים, כי שש הוא ו”ק שהוא בחינת אמונה, משא”כ, אליהו, שהוא בחינת חסדים מגולים – ולכן יש לו ארבע כנפיים.
וכתיב (שם ט”ז-י”ח) “ואם בכלי ברזל הכהו וכו’ ואם באבן יד וכו’ או בכלי עץ וכו'”. ופירש: שברזל הוא דבר החותך, והוא בחינת הרצון לקבל. שע”י הרצון לקבל האדם נפרד מהקב”ה, כי הברזל חותך ומפריד, דהיינו מפריד את האדם מהקב”ה משום שינוי הצורה. ומשום כך, אסור היה לבנות את ביהמ”ק באמצעות ברזל, אלא חצבוהו ע”י השמיר, כי הברזל מרמז, כאמור, על הרצון לקבל, ואסור להכניס רצון לקבל לביהמ”ק. ועוד: שברזל – הא נוטריקון לב זר, ואבן – הוא מלשון הבנה, דהיינו, בחינת רצון לקבל. ועץ – הוא מלשון הצצה, דהיינו שרוצה לעבוד בידיעה, ולא בהשפעה ואמונה. כשהאדם רוצה ללכת בהבנה ובידיעה, ולא באמונה – ע”י כל אלו הבחינות של הרצון לקבל – הוא הורג את הנפש היהודית שבו, כי עי”כ נפרד מחי החיים, ואינו יכול להיתקן, כיוון שעשה העבירה במזיד. והאומר “אחטא ואשוב אין מספיקין בידו”(משנה, מסכת יומא ח).
(שב”ק פרשת מסעי התשס”ח)
***
כתיב (במדבר ל”ג, א’): “אלה מסעי בני ישראל”.
ופירש אאמו”ר שליט”א: שמסע הוא הליכה ממצב למצב, ומתי האדם עובר ממצב למצב? בזמן שהוא בבחינת אלה. דשם אלהים מורכב משתי מילים – “אלה” ו”מי”. אלה – מורה על שליטת הרצל”ק, דאלה מורה על דבר שנמצא לפני האדם, על דבר נוכח, כדכתיב (שמות ל”ב, ד’): “אלה אלוקיך ישראל”, שישראל הצביעו על דבר שלפניהם, משום שהרצון לקבל רוצה לעבוד רק בזמן שהקב”ה מגולה לאדם, רק בזמן שהשי”ת נוכח, ולא לעבדו באמונה למעלה מהדעת. ומי מורה על השפעה, משום שמי מורה על מצב של הסתרה, שאז האדם הולך באמונה כדכתיב (שמות ה’, ב’): “מי ה’ אשר אשמע בקולו”, כלומר, מצב של הסתרה – בו אין האדם רואה את הקב”ה, ואז האדם שואל את השאלה הזו – ואז צריך ללכת באמונה.
וכתיב בפרשה: “אלה מסעי” – שאלה מורה על שליטת הרצל”ק, כפי שפירשנו, וכאשר יש לאדם הכרת הרע ורואה שהוא שקוע ברצל”ק, אז שייך מסעי – שילך למצב אחר, מצב יותר גבוה. שללא כלי אין אור, כדכתיב (בראשית א’, ה’): “ויהי ערב ויהי בוקר” – קודם ערב שהוא חיסרון, ואח”כ רק יכול להיות בוקר שהוא האור. וכדכתיב בזוה”ק (בזוהר הסולם פ’ בראשית אות קנ”ט, דפו”י דף כ”ב א’): כששמע רשב”י שאומרים בשמים “שמעון שמעון”, אמר אז הרשב”י שאם קוראים לו כאדם מן השוק, ולא רבי שמעון, זהו סימן שהוא עומד לזכות לגילוי גדול, כפי שאמרנו, שללא כלי אין אור.
וכן הוא ענין הברית, ופירש רבינו בעה”ס: שמתי כורתים ברית בין איש לרעהו, דממ”נ, אם אוהבים זא”ז – יעשו את הדבר עליו כורתים את הברית אף ללא כריתת ברית, משום אהבתם זל”ז. ואם הם שונאים זא”ז – א”כ מדוע הם כורתים ברית זע”ז? אלא צ”ל שכריתת הברית היא בזמן אהבה, בזמן שאוהבים זא”ז, וא”כ למה להם כריתת ברית? אלא הברית היא לגבי חשש שיבוא מצב שלא תהי’ אהבה ביניהם, שאף בזמן שלא יאהבו זא”ז ימשיכו באמונתם אחד לשני. וכן הוא ענין ברית מילה, שכורתים ברית עם הקב”ה, שאף במצבים של הסתר ימשיכו ללכת באמונה בהקב”ה שהוא הטוב והמטיב, ויאמינו שההסתר שיש להם הוא בשביל שתהי’ להם הכרת הרע, ועי”כ יזכו ל“אלה מסעי”, לעלות לדרגות גבוהות יותר. ובברית מילה כורתים את הברית, ויוצרים את הקשר עם השי”ת, ע”י כך שהאדם חותך את הרצון לקבל.
(בברית של גיסי היקר ר’ הרש’ל ארנסטר שליט”א, כ’ תמוז התשס”ט)
